החלטה בתיק רע"א 6156/05

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבר"ע 1057/05, בש"א 9861/05 (השופטת דותן) מיום 17.5.05, בו נדחתה בקשת רשות ערעור ועמה בקשת עיכוב ביצוע, על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא בת"א 7197/00, בש"א 4545/04 (השופט גדול) מיום 8.12.04 שלא להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

ב.        כנגד המבקש ושלושה נתבעים נוספים הוגשה תביעה לסילוק יד מקרקע המצויה בהוד השרון ("הנכס") וזכויות הבעלות עליה מצויות בידי המשיבים. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים, ובכלל המבקש, מחזיקים בחלקים מהנכס שלא כחוק במשך שנים רבות, וללא תשלום דמי שימוש. ביום 3.4.01 קיבל בית משפט השלום את התביעה כנגד המבקש, בהעדר הגנה, וקבע כי על המבקש לפנות את הנכס ולהחזירו למשיבה 1 כשהוא נקי מכל אדם וחפץ. יצוין כי ביום 12.11.02 קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה 1 כנגד יתר הנתבעים. ביום 27.7.04 פנה המבקש לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ובית המשפט עיכב את ביצוע פסק הדין עד ליום 31.8.04.

ג.        ביום 25.10.04 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בבקשה גולל המבקש את נסיבות חייו הקשות, החל מילדותו, על התמכרותו לאלכוהול ועל התנאים הקשים בהם הוא מתגורר. נטען, כי בשל אלה ובשל רמתו המנטלית והאינטלקטואלית, כדברי בא כוחו דאז, נבצר ממנו להגיש את כתב ההגנה במועדו, וכי בכך טעם מיוחד המצדיק מתן הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. לעניין סיכויי הצלחתו טען המבקש כי המשיבות ידעו והשלימו עם החזקתו בנכס, וכי לו חזקה נוגדת מכוח החזקה בת למעלה מארבעים שנים. נטען, כי חזקתו הנוגדת של המבקש נוצרה טרם כניסתו של חוק המקרקעין לתוקף, והיא תקפה בשל הוראות סעיף 166(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, אשר קובע כי "זכות במקרקעין שהיתה מוקנית ערב תחילתו וחוק זה אינו מכיר בה, יוסיף לחול עליהן הדין הקודם". נטען, כי משנוצרה, חזקתו הנוגדת של המבקש, מנועה המשיבה 1 מלהגיש כנגדו תובענה, מחמת התיישנות. נטען בין השאר גם בדבר השקעתו של המבקש במבנה שעמד על הנכס. בנוסף נטען כי המבקש רכש בנכס זכויות שביושר, ולחלופין זכויות דייר מוגן.

ד.        ביום 8.12.04 החליט בית המשפט לדחות את הבקשה (וכן בקשה לקביעת דיון פרונטלי), בקבעו כי על אף נסיבות חייו הקשות של המבקש, יש לבחון  את סיכויי התביעה לגופה, ואלה - כך נקבע -  אינם מצדיקים את הארכת המועד. נפסק, כי חוק הגנת הדייר אינו מעניק למבקש הגנה, כי זכותו במקרקעין היא אך כשל בר רשות חינם שלא העניק תמורה לבעלים, גם אם אלה התרשלו, וכן כי אין לקבל את טענת המבקש להתיישנות, שכן על מנת שחזקה תהא נוגדת ותיכנס לגדרי ההתיישנות, עליה להתחיל 25 שנה קודם לכניסתו של חוק המקרקעין לתוקף, דהיינו ביום 31.12.44 - אך גם לשיטת המבקש, החלה החזקתו בנכס בשנת 1963. עם זאת, נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש כפי שהתרשם מהן במועד ההחלטה, הורה בית המשפט לסמנכ"ל עיריית הוד השרון לדון עם גורמי הרווחה בעירייה ולבדוק את מצב ילדיו של המבקש, וכן למצוא למבקש דיור ציבורי על פי הכללים הנהוגים. בעקבות זאת, עיכב בית המשפט את ביצוע הפינוי בתשעים ימים, תוך אפשרות להארכת עיכוב הביצוע. ביום 13.3.05 האריך בית משפט השלום את מועד הפינוי באופן זמני, וביום 29.3.05, לאחר קבלת תגובת המשיבה 1 ובעקבות הנאמר בה, החליט בית המשפט שלא לעכב עוד את הביצוע, אך קצב את מועד 6.4.05, על מנת לאפשר למבקש לפנות לערכאת הערעור.

ה.        ביום 9.1.05 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. בבקשה חזר המבקש על טענותיו בפני בית משפט השלום, ובין השאר הוסיף, כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט, וכי השקעותיו במקרקעין נחשבות כ"דמי מפתח" ומקנות לו הגנת הדייר. לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 21.4.05 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

ו.        בהחלטתו מיום 17.5.05 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע כאחד, בלא שנתבקשה תגובת המשיבים. בהחלטה אימץ בית המשפט המחוזי את נימוקיו של בית משפט השלום, והוסיף כי המבקש נהנה מהעיכוב בהגשת התביעה נגדו בשימושו בנכס במהלך שנים רבות ללא תמורה, וכי אם זכאי הוא לפיצוי, רשאי הוא להגיש תביעה נפרדת בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו, אך אין מקום לעיכוב ביצוע.

ז.        בבקשה הנוכחית טוען המבקש (אשר בניגוד להליכים הקודמים באשר לבקשה להארכת מועד ולעיכוב ביצוע, אינו מיוצג בהליך זה) כי בהליכים הקודמים לא ניתנה לו האפשרות להישמע, ולא ניתנה לו ההזדמנות להביא הוכחות נוספות שבידיו.

ח.        (1) לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הרבים, אין בידי להיעתר לה. שקלתי תחילה אם לבקש תגובה, אך באתי לכלל מסקנה כי חבל על הוצאה כספית נוספת להכנת תגובה, שהדעת נותנת כי לא תהא שונה מתגובות קודמות שהוגשו, לאחרונה לבית המשפט המחוזי בהליך דנא מיום 10.5.05. אכן, על פני הדברים בקריאה ראשונה זו מן הבקשות המעוררות על פניהן אהדה, כשהמדובר בפינוי אדם ממקום מגורים רב שנים; ואולם, משעיינתי בתגובות, סבורני כי הבינותי הן את החלטות בתי המשפט קמא לגופן, והן את פשר השינוי שחל בעמדת השופט המלומד של בית משפט השלום מהחלטתו מיום 8.12.04 עד להחלטתו ביום 29.3.05, בעקבות עיון בתגובות.

           (2) לפלישות למקרקעי הציבור אין בית משפט זה יכול כל עיקר ליתן יד, וכבר נאמר לא אחת כי אף אם לא מילאו הרשויות את חובתן לאורך שנים רבות, ואף אם התרשלו כפי שציין בית משפט השלום, אם הגיעה שעת התעשתות מצדן והן החלו במעשים, על בית המשפט לעודדן ולא להיפך. זו החובה כלפי הציבור.  ראו, בין השאר, רע"א 10152/04 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסמה); רע"א 1004/05 שרלי חומרי בנין נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסמה).

           (3) כפי שציינה השופטת המלומדת בבית המשפט המחוזי, אין בבקשה להארכת מועד אלא ניסיון לדחות את הקץ, הן נוכח הפלישה, הן נוכח העדר טענת התישנות תקפה, והן בכך שהשתהות הרשויות לא גרמה למבקש נזק אלא נתנה בידו טובת הנאה ללא תמורה. אין לי איפוא אלא לאמץ את קביעותיה של השופטת המלומדת בבית המשפט המחוזי, ועל-ידי כך את החלטתו מיום 8.12.04 של בית משפט השלום בהקשר המהותי. מכאן שאין גם מקום לעיכוב ביצוע.

           (4) עלי להוסיף - למעלה מן הצורך - שיקול שהוא בעיני מהותי באשר להתיחסות לנושא אילו היה עלי לדון בנפרד ב עיכוב ביצוע. שיקול זה בא לידי ביטוי בתגובת המדינה (המינהל) לבית המשפט המחוזי, וראייתית בתצהירו של מר יוסי חברוני, מפקח במינהל מקרקעי ישראל, מיום 8.5.05, בו נאמר (סעיף 3) "בהתאם לביקורי במקרקעין ולשיחות עם העובדים במקום, מצאתי כי הנתבע או מי מטעמו בנה במשך שנים בשטח החלקה התפוס על ידו מבנים ומחסנים בשטחים נרחבים שאותם הוא משכיר לאחרים למטרת נגריה, מסגריה ועוד. מר אדאדי הרצל משכיר נכסים אלו וזאת במשך שנים רבות". לכך צורף דו"ח פיקוח מיום 1.8.04 בו נאמר "מעיון בבקשת מר הרצל אדדי למתן צו עיכוב לביצוע הפינוי, עולה שמר אדדי הרצל הוא אדם חסר כל. לידיעתך, מר אדדי הנ"ל במשך השנים  בנה בשטח החלקה התפוס על-ידו מבנים ומחסנים בשטחים נרחבים שאותם הוא משכיר לאחרים למטרת נגריה, מסגריה ועוד. תמוה בעיני על פי כתב הבקשה שמר אדדי הנ"ל 'מרויח מעת לעת לסיגריות', כאשר יש לו הכנסה יפה משכירויות אלה וזאת במשך שנים". לא מצאתי התיחסות מצד המבקש  לעניין קרדינלי זה, קרי, הנעשה בשטח בפועל.

           (5)  עוד אציין מעבר לצורך, כי לא ברור כל עיקר, בגדר הרשויות, היחס בין מכתב סמנכ"ל עיריית הוד השרון מיום 25.7.04, באשר למצב המבקש ומשפחתו, ומכתבו לבית המשפט מיום 26.7.04 בו הוא מבטיח בשם העיריה מאמץ למציאת פתרונות, לבין מכתב מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בעיריה מיום 23.1.05 שהמשפחה אינה מוכרת לה ועליה לפנות לתיאום פגישה, ומכתב עו"ד ש' ולדמן מיום 24.3.05 בשם העיריה, לפיו לא היתה המשפחה מוכרת לעיריה כיון שבני הזוג גרושים, והאשה וילדיה התגוררו ברעננה וטופלו שם, וכי בלב העיריה מקנן החשש שמא לא עמדה בפני בית המשפט מלוא המסכת העובדתית. הדברים סותרים לכאורה את הטענה כי ילדיו של המבקש מתגוררים עמו. לא אדרש לכך עוד נוכח התוצאה.

           (6) ולבסוף, לאחר ההליכים בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, בהם בחנו את החומר שהוצג בפניהם אף לגופו, אין גם לומר - במהות - שלא היה למבקש יומו השיפוטי כלל, כטענתו, וזאת גם אם לא קוים דיון פרונטלי (דבר שמנמק בית משפט השלום בהחלטה מ-8.12.04).

           (7) כאמור, אין בידי להעתר לבקשה.

           ניתנה היום, י"ג בתמוז תשס"ה (20.7.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: